<h1>שבלי הלקט הקצר דין כלאי בגדים סימן מ"ד</h1>
<h2>דף מ:</h2>
ועל מה ששאלת מה שמכניסין צמר מנופץ בין עליון לתחתון ותופרין אותה, נראה הדעת להתירא דהצמר אין לו שוע ולא טווי, ואך לא נראה לי, שהוא דומה ללבדין שהן שועין ואסורין. וכמו כן המרדעת, הרי שנינו בברייתא בגד שאבד בו כלאים הרי זה לא ימכרנו לגוי ולא יעשנו מרדעת לחמור *["הגה"ה ע"פ הארוך" וא"ת להכי לא יעשנו מרדעת לחמור דבגד הוא ודילמא מינשי ומימליך ולביש ליה או מתכסה בו כי היכי דאמרינן לא ימכרנו לגוי דילמא הדר ומזבין ליה לישראל ותרצה לסמוך על המשנה שאומרת] שנינו כרים וכסתות אין בהם משום כלאים ובלבד שלא יהיה בשרו (מוצל) נוגע בהם. ונראה שזאת המשנה מדאורייתא שנויה אבל בדרבנן אפילו עשר מצעות זו על גב זו וכלאים תחתיהן אסור, לא שנא כרים וכסתות ולא שנא שאר בגדים וכן לימדנו ר' יוסי בן שאול משום רבי ומשום קהלא קדישא שבירושלים, אפילו תחת עשר מצעות אסור, וכן בפרק א' של מסכת יום טוב מקשה התלמוד, וכי תימא חזו למימך תותי, והתניא לא יעלה עליך אבל אתה מציעו תחתיך. אבל (אמרו) [אסרו] חכמים לעשות כן שמא תיכרך לו נימא על בשרו וכי תימא דמיפסק מידי ביני ביני והאמר ר' יוסי בן שאול אמר רבי משום קהלא קדישא שבירושלים אפילו עשר מצעות זו על גב זו וכלאים תחתיהן אסור לישן עליהם, הכא במאי עסקינן, בקשין וכו'. וכלאים דאוריתא פושט אדם אפילו אם הוא בשוק שנאמר אין חכמה אין עצה ואין תבונה נגד ה', ובדרבנן אמרינן גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה. ואני בעצמי יודע שהלכות כלאים מעורבבין הן מפני שמסכת כלאים אין לה גמרא. ואותן המשניות לא נתחוורו לנו כשאר המסכתות, דהשתא, מה שבררו לנו רבותינו מן הזריעה ועד עריכת השולחן אין לנו פה לאכול, על אחת כמה וכמה ממה שלא הניחו לנו מפורש, שאנחנו כסומים בארובה, וממשמשים ומקשקשים ומלקטים קצת מן ההלכות המפוזרות אילך ואילך. וגם ראיתי מן הגאונים כגון רב האי גאון, והגאון רבינו יצחק פאסי ז"ל שהם לא יכלו לברר מן ההלכה איזה כלאים דאורייתא ואיזה כלאים דרבנן, וסתמו דבריהן לומר דבין דאורייתא ובין דרבנן גזירה היא ולית למיפרץ ביה כל עקר. ואני התבוננתי מהם והחמרתי לך בסוף דברי אפילו בדרבנן איכא דקרי ליה מין ואיכא דקרי ליה משומד.
